החלטה בתיק בש"א 598/07

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בתיק עב 2006/03 (כב' השופטת פוגל, נשיאת בית הדין האזורי).  פסק הדין ניתן ביום 1.7.07. לפי רישומי מערכת המנת-נט הומצא פסק הדין לב"כ המבקשים ביום 3.7.07, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור, בהתחשב בפגרת הקיץ, היה ביום 18.9.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.9.07.

2.      הרקע לבקשה כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

2.1.   המשיבה, עובדת סיעודית, אזרחית הפיליפינים, הועסקה ע"י המבקשים החל מחודש מאי 1997 ועד ליום 17.2.03 בטיפול בבתם בת ה-12, הסובלת מתסמונת אנגלמן. תוקף אשרת העבודה של המשיבה פג בחודש אוקטובר 2002 משהמבקשים לא פעלו לחדשו.

2.2.   המשיבה המשיכה לעבוד אצל המבקשים עד שביום 17.2.03 עזבה את עבודתה. המשיבה תבעה את המבקשים לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה ואופן סיומה. מנגד תבעו המבקשים את המשיבה בגין חובות שנותרה חייבת להם.

2.3.   בית הדין קמא קיבל את תביעת המשיבה בחלקה ודחה את תביעת המבקשים.

2.4.   לענין הזכאות לפיצויי פיטורים קבע בית הדין קמא הוא נותן אמון בגרסת המבקש 2 לגבי נסיבות סיום העבודה, אך לדידו משלא חודשה האשרה נחשבים המבקשים כמי שפיטרו את המשיבה, על אף שהפסקת העבודה נעשתה חמישה חודשים מאוחר יותר ונעשתה לפי יוזמת המשיבה.

3.      נימוקי הבקשה, לה צורף תצהיר המבקש 1, הם:

3.1.   פסק הדין התקבל אצל המבקשים ביום 1.8.07 עקב שהייתם בחו"ל בחודש יולי.

3.2.   בשל החגים והטיפול בבת נמנע מהמבקשים להגיש את הערעור במועד. גם החלפת ייצוג ע"י המבקשים תרם לאיחור בהגשת הערעור.

3.3.   סיכויי הערעור - לענין זה נטען כי לפי קביעת בית הדין קמא המשיבה היא זו שהביאה בסופו של יום לניתוק יחסי העבודה, ללא כל התראה מוקדמת, וכי שלל גרסאותיה לגבי נסיבות העזיבה לא הוכחו, ובין היתר לא הוכח כי עזבה על רקע היותה עובדת ללא אשרה כחוק. לענין זה נטען כי גם לאחר עזיבת המשיבה את העבודה אצל המבקשים המשיכה המשיבה לעבוד ללא אשרה כחוק.

4.      ביום 6.1.08 הגישה המשיבה את נימוקי התנגדותה לבקשה:

4.1.   אין בבקשה "טעם מיוחד" להארכת מועד (לא מחלת הבת ולא החלפת היצוג ).

4.2.   סיכויי הערעור, שפורטו בתצהיר שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע, אינם גבוהים.

5.      ביום 12.3.08 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בבקשה בשל עיכוב תשלומם של הסכומים שבידי המבקשים. בהקשר לזה אציין כי הליכי ערעור, אין בהם כדי להצדיק אי ביצוע פסק דינו של בית הדין קמא, שלא במסגרת ההליכים הקבועים לכך בחוק.

6.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

7.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, בהתאם לתקנה 125 לתקנות רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו". כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

8.      בפסיקת בית המשפט העליון חל "ריכוך" של ההלכה בכל הנוגע להוכחת "טעם מיוחד" להארכת מועד, כאשר הכללים הנוקשים הוחלפו בגישה גמישה, המתחשבת במכלול נסיבות העניין. וכפי שנפסק :

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".

9.      הפסיקה מכירה במחלה של בעל דין "כטעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, רק כאשר מוכח שהמחלה מנעה ממנו לעסוק בעניינו. במקרה דנן, הטענה היא שמצבה הבריאותי של הבת הוא שמנע מהמבקשים מלהגיש את הערעור במועד. לא שוכנעתי, כי נבצר מהמבקשים לקבל החלטות הנוגעות להליך הערעור במהלך התקופה להגשתו ולפעול על פיהן עקב מחלתה של אור והעובדה ששהתה בחופשת הקיץ. מה גם, שממועד חזרתה של הבת לגן נותרו למבקשים 18 ימים לפעול להגשת הערעור, ולמצער, להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע להגשת הערעור. יחד עם זאת, לאור הריכוך שחל בהלכה הפסוקה, ובהתחשב במידת האיחור הקצרה (יום אחד), הרי ניתן לראות במחלתה של הבת, הטיפול בה והעיכוב שנוצר עקב החלפת הייצוג (שלבדו אינו בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד ) משום נסיבות אשר בהצטרפותן יחדיו עולות לכדי "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור במיוחד משלא הוכח כי המשיבה פתחה הסתמכות לסופיות ההליכים מצד המשיבה.